כפסיכולוג וחוקר התנהגות אנושית, אני רגיל לבחון תהליכים של התפתחות, זהות וביטוי עצמי דרך עדשות של תיאוריה, קליניקה ונתונים. אך דווקא בשטח – בפארק, בין תחפושות, חרבות מספוג ודמויות בדיוניות – גיליתי את אחת התגליות המרגשות ביותר בקריירה שלי: משחקי תפקידים חיים (LARP) הם מרחב טיפולי, רגשי וחברתי מהעוצמתיים ביותר שראיתי.

 

במהלך תצפיות חוזרות על ילדים ובני נוער המשתתפים בפעילויות מסוג זה, נחשפתי לתופעה מרתקת: ברגע שהם נכנסים לדמות – הם יוצאים מעצמם. או ליתר דיוק, הם יוצאים מה"עצמי הכוזב" שלהם, זה שמותאם לציפיות הסביבה, ונכנסים למרחב שבו מותר להם להיות מי שהם באמת רוצים להיות.

 

ילד מופנם הופך למנהיג לוחם. נערה חסרת ביטחון בוחרת להיות קוסמת חכמה שמובילה קבוצות. ילד שמתקשה לבטא רגשות – בוכה כשדמותו נבגדת במשחק. זהו מרחב שבו רגשות מקבלים לגיטימציה, דמיון הופך לכלי ביטוי, והמשחק – הוא לא בריחה מהמציאות, אלא שער אליה.

 

בהשראת גישתו של דונלד ויניקוט, שדיבר על "המרחב המעברי" שבו מתרחשת היצירה הנפשית האמיתית, אני רואה במשחקי התפקידים החיים בדיוק את אותו מרחב. זהו מקום שבו הילד לא רק מדמיין – הוא פועל, מרגיש, בוחר, מתמודד. הוא חווה את עצמו דרך דמות, אך מגלה את עצמו דרך החוויה.

 

במחקרים שערכתי, מצאתי שדווקא הילדים שנאבקו עם דימוי עצמי נמוך, חרדה חברתית או קושי בהבעת רגשות – הם אלו שפרחו בתוך המשחק. הם למדו להנהיג, לשתף, להקשיב, ולבטא את עצמם. הם חזרו הביתה עם תחושת ערך, עם שפה חדשה, ועם חוויות שממשיכות להדהד הרבה אחרי שהמשחק נגמר.

 

משחקי תפקידים חיים הם לא רק פעילות פנאי. הם כלי חינוכי, רגשי וטיפולי. הם מאפשרים לילדים – ולנו – להיות חופשיים. להיות אמיצים. להיות מי שאנחנו רוצים להיות.

וזה, בעיניי, אחד הכלים העמוקים ביותר לצמיחה.

 

ד"ר יאיר לוין

פסיכולוג קליני וחוקר התנהגות אנושית